עמנואל תעשיה ומתכות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981 [להלן: "החוק"].

ברקע בקשה זו, סירובו של בנק לאומי לישראל בע"מ – סניף 698 [להלן: "הבנק"] לפרוע 18 שיקים בסכום כולל של 640,006 ₪ שהוציאה המבקשת וכל זאת בין התאריכים 29.7.13 – 15.8.13.

אין חולק כי מסגרת האשראי המאושרת של המבקשת היתה במועדים הנ"ל בסך 350,000 ₪ בלבד. את היתרה בפועל אף אחד מהצדדים לא טרח לציין.

החלטתי להכריע בבקשה על בסיס הבקשה והתגובה מבלי לקיים דיון וזאת בהתאם לתקנה 241(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 החלות על הליך זה.

טענות הצדדים

המבקשת עותרת לגריעת השיקים הנ"ל ממניין השיקים המסורבים.

טענת המבקשת בתמצית היא כי הסתמכה על הבטחה בעל-פה שניתנה לה על ידי עובדי הבנק, מר לוחמן ומר הממאם [אשר בבקשה שובש שמו], אשר לטענתה הבטיחו לה כי יינתן לה אשראי זמני ו/או הלוואה בסכום של 240,000 ₪ אשר יהיה בו די כדי לפרוע את סכום השיקים נשוא הבקשה, כפי שנהגו הצדדים מזה 30 שנים.

ביחס לחמשת השיקים הראשונים שברשימת השיקים המסורבים, טוענת המבקשת כי הפקידה לחשבונה סכומי כסף, אותם אינה מפרטת בבקשתה ו/או בתצהיר המצורף לה ו/או הפקידה שיקים למועדים מאוחרים יותר.

ביחס ליתר השיקים, טוענת היא כי לא חלפו 15 ימים מיום סירובו של השיק הראשון ועד לסירוב האחרון ולפיכך אין להגביל את חשבונה בגין שיקים אלה.

טענה נוספת של המבקשת היא כי רק בתאריך 28.8.13 [בבקשה נרשם כנראה בטעות 28.8.03] הגיע לידיה מכתב ההודעה על החלת הגבלות מבלי שקיבלה התראה והדבר מקים לה עילה לביטול ההגבלה מכוח סעיף 10(ב)(2) לחוק.

יתר הטענות הנזכרות בבקשה אינן דרושות לצורך הכרעה ועל כן לא אפרטן.

הבנק מצידו מכחיש כל הסכמה או התחייבות להעמיד אשראי נוסף כנטען בבקשה ולמעלה מן הצורך אף צירף תצהירים של עובדי הבנק הנ"ל אשר מכחישים מכל וכל הסכמה ו/או התחייבות כאמור.

הכרעה

דין הבקשה להידחות.

את טענות המבקשת ביחס לחמשת השיקים הראשונים אני דוחה בהיעדר כל תשתית עובדתית והיעדר פירוט באשר לסכומים שנטען כי הופקדו ומועדי ההפקדה.

כן אני דוחה את הטענה כי לא חלפו 15 הימים מיום הסירוב הראשון ועד לאחרון הואיל ואת הימים יש למנות החל מיום 29.7.13 ולא מיום 11.8.13.

זו גם דינה של טענת ה"טעות" הנזכרת בסעיף 43.ב. לבקשה הואיל והמבקשת לא הצביעה על כך שהשיקים סורבו מחמת טעות והיא בעצמה מייחסת לבנק כוונת זדון בסרבו לפרוע אותם.

גם הטענה כי המבקשת קיבלה את מכתב ההודעה על החלת הגבלות רק ביום 28.8.13 אינה יכולה לעמוד להגנתה.

ראשית, המועד הרלוונטי הוא מועד משלוח ההתראה ולא מועד קבלתה ו/או קבלת ההודעה על החלת הגבלה. וכבר נאמר בע"א 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ כי: